פרסומות ושאר ירקות

אנקדוטה קצרה:

האם כבר יצא לכם לצפות בפרסומת החדשה של "המשביר לצרכן"? או יותר נכון להקשיב לה?

"לאחר שכבשה את אירופה...וגם את איטליה..."

מממ...מעניין! גם את אירופה וגם את איטליה...מה אנחנו אמורים להבין? שאיטליה נפרדת מאירופה? אולי חלה נדידת יבשות ואיטליה נותקה לה מיבשת אירופה כך לפתע? וגם אם כן, אזי זה לא סותר שהיא חלק אינטגרלי מאירופה, ע"ע מלטה וקפריסין.

כבר נתקלנו בהברקה כזו בעבר. נשמע מוכר?

"אני רוצה לשחק או באירופה או בספרד," אמר שחקן הכדורגל אלון מזרחי, בראיון לערוץ הספורט.

תרבות יום א' או שאר ירקות

עד ליל הסדר שיחול ביום ד' הבא אני מרשה לעצמי להחליף זמנית את הדיג שלי לשם מתאים יותר לאווירת החג: "שאר ירקות" בתוספות שונות לפניו ואחריו – תלוי בנושא או ביום.

כך שהיום זוהי תרבות יום א' – שאר ירקות, כלומר היום נתחיל בתרבות ונקנח ביין ישן נושן ובשאר ירקות.

נפתח בלינק הבא שמדבר על סלט שלם של נושאים, הזירה הלשונית של רוביק רוזנטל: http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/871/646.html

אם תקראו את הטקסט תראו התייחסות לרשימת המונחים שפורסמה לאחרונה על ידי האקדמיה ללשון העברית ועניינה יין. למי שלא חלק בדיג המרלו שלי בו פרסמתי את אותה רשימה, הנה היא שוב: http://hebrew-academy.huji.ac.il/PDF/wine%20terms.pdf

ולקינוח דיג קברנה סובניון: בסוף הזירה לשונית נשאלה השאלה האם נכון לומר 'עורך הדין' או 'העורך דין'? משיב רוזנטל המלומד כי 'העורך דין' הינה צורה לא תקנית. הרשו לי לחלוק על כך. בלימודי התרגום באונ' תל אביב דווקא התעכבנו על מקצועות כגון עורך הדין והעורך דין והחכמנו לדעת כי הן צורה זו והן צורה זו נכונה. מדוע? ככה! וברצינות, ככה קבעה האקדמיה ללשון. רציתי לצרף את ההחלטה עצמה, אבל לצערי היא לא ברשותי. מה שאתם לא יודעים הוא שבשעה האחרונה נברתי בקלסרים מלימודי התרגום באוניברסיטה עד שמצאתי את אותו שיעור ביסודות הלשון א' שדן בנקודה הזו. ובכן, סמיכויות, איך נזהה אותן? כשהנסמך עשוי לעבור שינוי צורני כמו "דְבר המרצה" (שינוי בניקוד ובהגיית ה-דְ); כשרוצים ליידע צירוף סמיכות, היידוע צריך לבוא בסומך בלבד 'הפסקת הצהריים' (הפסקה – נסמך, צהריים – סומך) – ומיד אשוב לנק' זו, הרי לשם כך ההסבר; וכשרוצים לרבות את צירוף הסמיכות, צורות הריבוי תבוא בנסמך: הפסקות צהריים, ילקוטי גב.

העורך-דין/עורך-הדין, היושב-ראש/יושב-הראש – שניהם נורמטיביים ומקובלים על ידי האקדמיה. כלומר, שתי הצורות תקניות הן מבחינת נורמטיביות והן מבחינת קבילות.

ולקינוח שאחרי הקינוח, עניין שמטריף אותי כל פעם מחדש, המחשבה הקלוקלת שכל מי שדובר שפה נוספת יכול לתרגם, כאילו עצם השפה הנוספת מעניקה לאדם אוטומטית את היכולת לתרגם ולעבוד במקצוע התרגום כאילו היה מובן מאליו וכל הדרוש למתרגם הוא פשוט וקל עצם ידיעת שפה נוספת (!)
וכדי להדגיש את הנקודה ראו את הכתבה הנ"ל שהתפרסמה לפני מספר ימים והמיועדת בעיקר לאמהות שרוצות "להישאר נאמנות לאימהוּת שלהן". הכתבה חושפת בפנינו שלל אפשרויות לעבודה מהבית ובניהן האפשרות לתרגם ובמילים אלו ממש:
"תרגום – אנשים שבידם שפה נוספת ברמת שפת אם יכולים לבצע עבודות תרגום לאנשים פרטיים ואף לחברות. לעיתים קרובות גם באמצעי התקשורת השונים יש צורך בעבודות תרגום."
והנה הלינק לכתבה המשובחת: http://mom.nana10.co.il/Article/?ArticleID=623215&sid=154

הרשו לי שניה ללכת הצידה ו....לצ-ע-ו-ק!!!!
מרוב צעקות אני לא יכולה לפתח את הנושא כרגע, אך מבטיחה לחזור אליו. הוא מספיק חשוב בכדי לשמש כפוסט נפרד ומכובד. רציתי לעורר את המחשבה ולחדד את הנקודה – תרגום אינו שקול לידיעת שפה נוספת. פשוט וקל – לא!

שבוע טוב!

נשארים בבית

עוד מעט שבת ואני מוצאת עצמי מהרהרת על נושא שכותבים עליו רבות לאחרונה. הכותרות טוענות כי אנשים נוטים יותר יותר להישאר בבית ולחזור ל-good old דברים שנהגנו לעשות לפני עידן השפע...



למשל, אותם משחקי קופסא, קלפים וסתם חברים שבאים להתארח...במקום עוד מסעדה ועוד פאב, עוד הצגה ועוד ועוד.



אני לא יודעת אם זה נכון או אם גם אתם חשים בכך. היום התפרסמה כתבה במוסף 'שבעה ימים' של "ידיעות אחרונות" שכותרתה "השיבה הביתה". מדובר על "הטרנד החברתי הבולט של העת האחרונה ה'קוקונינג': הסתגרות בבית הפרטי והימנעות מיציאה ממנו עד כמה שניתן."



ברור שהתופעה אינה מתייחסת למשבר הנוכחי אך היא כן מתקשרת אליו במובנים מסוימים. שימו לב שפעולות רבות הפכו לנגישות בלחיצת כפתור: אנחנו משלמים חשבונות דרך האינטרנט ולא מחכים שעות על הקו למענה אנושי או אף הולכים לשלם אותם בדואר או בבנק. אנחנו נמצאים בקשר תמידי עם מכרים, חברים, עמיתים לעבודה ואף כאלו שמעולם לא ראינו דרך האינטרנט. אפילו את הקניות בסופר העברנו לאינטרנט והמצרכים מגיעים למפתן דלתנו מבלי שהנדנו עפעף.



אצלי התופעה קצת שונה: מכיוון שאני עצמאית שמתרגמת בעיקר מהבית, שהוא בעצם המשרד שלי, אני חייבת 'לצאת' ממנו מדי יום. אז דווקא את הקניות אעדיף לעשות בעצמי, לגבי חשבונות, אני מודה שאני משלמת דרך האינטרנט בכדי לחסוך עצבים וגם זמן. וחברים, דווקא נחמד לפגוש על כוס קפה.



למרות שיש לנו כבלים אני לא זוכרת האם אי פעם צפינו באיזשהו סרט מתוך מגוון ערוצי הסרטים ואנחנו דווקא נהנים ללכת לבית הקולנוע.



לגבי משחקי הקופסא - דווקא מתחשק לי לחזור לזה קצת. כל כך אהבתי אותם (בשנות ה-80). הבית שלנו היה מלא במשחקים ובפאזלים ומה לא?! היו כמה משחקים שממש גרמו למוח שלנו לעבוד...וקשה; למצוא את הגנב, לקנות את הנכס, למצוא מי הדמות המסתתרת על המצח שלנו (כן - היה לנו משחק כזה) והפאזלים שגרמו לצוואר שלי להיתפס מדי יום שישי.



המשחקים קצת חסרים לי.



אני יודעת שהמשחקים חזרו לקדמת הבמה. לראיה, לפני חודש הייתי במסיבת רווקות של חברתי הטובה, ענת, ואחת המתנות שהיא קיבלה היה משחק טאקי. טאקי! זכרתי את החצים ואת היות המשחק צבעוני, אבל לא זכרתי איך משחקים...



מה איתכם? אילו משחקי קופסא חסרים לכם והייתם שמחים להיזכר בהם? גם אתם מרגישים שאנשים נוטים להישאר יותר יותר בבית?



שיהיה סופ"ש נעים בין אם בבית או בדרכים...

ברוכים הבאים לבלוג של "מה דגתי היום?"

ערב טוב,

אני גאה לפתוח בזאת את הבית החדש של המדור הקבוע "מה דגתי היום?"
הגיע הזמן שמיני הדיג השונים יאוחסנו בבית חם ואוהב.

אם כך, ברוכים הבאים.

הבית יארח מחשבות והגיגים גם מחוץ למדור ואתם יותר ממוזמנים לקרוא.

לילה טוב,

קרן